היא יצירה שמציבה את הצופה בלב מסע פנימי, אל המקום שבו הגבולות בין ילדות לבגרות, בין גוף לנפש, מתמוססים ונשזרים מחדש.
במרכזה – דמות נשית הנושאת את עקבות המסע שלה: סימנים של כאב ושל חיים, של לידה ושל עובדן. הדמות, ילדות רוקדות במעגל של שמירה והגנה, בעוד מעל כולן מרחפת דמות אפלה בעלת פני שדה – התגלמות הפחדים והחלקים האפלים שבנפש. הטירה שבתוכה מתרחשת המעמד היא גם חומת מגן וגם כלא פנימית, והמפתח – תמיד בידינו, אם תבחר בו.
העבודה עוסקת בשאלות של בשלות, ריפוי והתבגרות – לא כרגע חד פעמי, אלא כרצף אינסופי של פתיחה, סגירה וחזרה אל ליבת העצמי.
מילות האמנית – הודיה אביטון
“מפתח הרחם” הוא לא רק ציור – הוא שער.
שער אל הזיכרונות הכי קדומים שלי, אל המקומות שילדה קטנה פוגשת פחדים גדולים מדי.
זה מרחב שבו כל צעד קדימה הוא גם חזרה אחורה – לבחון את מה שנשאר, את מה שהודחק, ואת מה שעדיין מבקש להיוולד.
אותו מתוך הפיקוח רבתי שנים עם מחלות נפש – אנורקסיה נרבוזה, מאניה־דיפרס והתקפים פסיכוטיים – שחלק מהזהות שלי, אבל גם מקור להעמקה, לחקירה וליצירה.
הדמות האפלה היא לא רק האיום – היא המדריכה שלי. היא זו שדחפה אותי לפתוח את הדלתות הפנימיות, גם כשפחדתי מה נמצא מאחוריהן.
המפתח – הוא אדם להסתכל פנימה בלי לברוח.
והטירה – היא אני.
