היצירה “הלב שמעבר לגדר” מציבה דמות נשית במרכז, לבושה שחור ונגיעה של אדום – צבעי הגנה ותשוקה. בידיה היא מחזיקה לב בוער, סמל לחיים הפועמים בתוכה, גם אל מול רקע של גדרות תיל וציפורים סוערות. השמיים, המלאים בתנועה, מתכתבים עם המתח שבין כליאה לבין חירות, בין עמידה איתנה לבין רצון לפרוץ את הגבולות.
האדום שבשמלה ובלב הוא הצהרה: האהבה והאנושיות אינן ניתנות לכליאה. הציפורים האדומות והשחורות מתפקדות כשליחים – חלקם חופשיים, חלקם נעים סביב, מגלמים את המחשבות, הזיכרונות והחלומות שאינם מכירים בגדרות.
מילות האומנית – הודיה אביטן
“הלב שמעבר לגדר” נולד מתוך ההבנה שגם כשיש חומות סביבנו – פנימיות או חיצוניות – יש בתוכנו לב שממשיך לפעום, לאהוב, ולחלום. רציתי לצייר את הרגע שבו אישה עומדת חזיתית מול העולם, לא מסתירה את הלב שלה, אלא מגישה אותו כעדות לחיים שבלתי אפשרי לכלוא. הציפורים הן מחשבותיי – חלקן עוד שבויות, חלקן כבר עפות רחוק
