היצירה “בצילה” חוקרת את המקום שבו הגוף נוגע בצל – לא כמשהו שמסתיר, אלא כמחסה.
כמקלט זמני שבו האור לא נעלם, אלא מתרכך.
זהו ציור של ניגודים עדינים: בין חוץ לפנים, בין חשיפה להגנה, בין הידוק לבין התפרקות.
הדמות שבתוך היצירה נעטפת, נסתרת למחצה, אך נוכחת במלוא עוצמתה.
קווי המתאר מטושטשים אך מכוונים, יוצרים תחושת שכבות של תודעה, לבוש ונפש.
הצללים בציור אינם מאיימים – הם עדות למסע פנימי שקט, לרגעים שבהם אנחנו נאלצים לעצור, להתכנס, לנשום
מילות האמנית : הודיה אביטון
“בצילה” נולדה מתוך געגוע לשקט.
לרגעים שבהם החיים מרעישים מדי, והלב מבקש רק מקום אחד – להיות בו, גם אם זה בצל.
היא מייצגת עבורי את התהליך שבו אני לומדת להישען – לא על חולשה, אלא על חמלה.
כי גם בצל יש יופי. גם בצל יש אמת.
