שיירה של דמויות מהלכת בשדה פתוח, נושאים עימן ראשים שהומרו בצורות גיאומטריות – עיגולים, ריבועים, קווים.
הנוף הוא אמיתי, אך הדמויות זרות – כמו פאזל קיומי שמשמעות את החברה מחדש.
האם זו הליכה אל עבר האמת – או התרחקות ממנה?
במרכז היצירה עומדת שאלה נוקבת: מי נושא את עיגול האמת, ומי מסתתר מאחורי ריבוע מדוד, מתוחם, מתוכנת?
השביל אינו מוליך למקום ברור, השמיים אמנם פתוחים אך הקרקע – מורכבת, שבורה, רוטטת.
היצירה מבקשת לבחון את המושג ה”אמת” חברה רוויית מסכות – היכן היא באמת מתקיימת, ואילו צורות היא לובשת כדי לשרוד.
מילות האמנית : הודיה אביטון
“העולם סביבי מלא ‘אמיתות’ – של פוליטיקה, של גוף, של זהות, של מגדר. בעבודה הזו ניסיתי לבחון מה קורה כשאני
מסירה את הפנים ומניחה במקומן צורה. מסתובבת בכל כך הרבה צורות?”