אחזי בי כשאני נשרפת

אש אדומה ממלאת את החלל.

שתי נשים שזורות זו בזו, באחיזה עדינה אך עוצמתית — אחת קוראת, פורשת יד; השנייה כורעת, אחוזה בכאב ובחמלה.

האש לא רק שורפת — היא מחברת, מטהרת, מולידה.

הפרפרים הנולדים מתוכה עפים באוויר כמו עדות לכך שגם בלב הלהבה – יש מקום לתקווה, לטרנספורמציה, לאהבה נשית עמוקה.

“אחזי בי כשאני נשרפת” היא יצירה של אחווה נשית.

היא מספרת על הרגע שבו הכל קורס — והיד שמושיטה אותך חזרה אל עצמך.

היא לא מבקשת להציל — אלא פשוט להיות שם, כשהכול בוער.

📝 מילות האמנית – הודיה אביטן:

“היו ימים שבהם נשרפתי מבפנים. לא הייתה לי דרך לצעוק.

ודווקא שם – מישהי אחזה בי. בשתיקה. ביד רכה.

היצירה הזו מוקדשת לכל מי שלמדה להיאחז – לא כדי לברוח מהאש, אלא כדי לעבור דרכה ביחד.”