היצירה לב האש מציגה דמות נשית העומדת במרכז בגדיה השחורים, חובקת בחיקה צורה לוהטת – דימוי של תינוק או גרעין של אור, בוער בגוני אדום וזהב. סביבתה נבלעת באפלה עשירה ומרובדת, מתוכה מבצבצות דמויות מטושטשות – עדות שקטה לעדים, זיכרונות או שומרי הסוד.
הניגוד בין השחור העוטף לבין האדום הבוער מגלם את המתח שבין הגנה לחשיפה, בין הפחד לאומץ. זוהי קריאה פנימית לשמור על מה שנולד מתוכנו, תוך הבנה שיום אחד נצטרך לשחרר אותו אל האור.
היצירה חוקרת את רעיון הלידה במובנו הרחב – לידה של חיים, של רעיון, של עצמיות מחודשת. היא נוגעת בשאלה כיצד ניתן להחזיק את הפגיע והיקר מבלי לכבות את האש שבו, ואיך בתוך האפלה, האור דווקא מתעצם.
מילות האומנית – הודיה אביטן:
“יצרתי את היצירה הזו מתוך תחושת בער פנימית – רצון להחזיק את האור שלי קרוב אליי, לפני שאני מאפשרת לו לצאת לעולם.
האור הזה הוא ילד, הוא רעיון, הוא יצירה – כל מה שנולד מתוכי ונושא את חלקי.
בתוך האפלה, גיליתי שהחום והזוהר בוקעים דווקא מהמקום הפגיע ביותר, ושאין צורך להסתיר אותו – אלא להגן עליו, עד שיגדל לעמוד בזכות עצמו.
זו אמירה על לידה במובן הרחב ביותר – לא רק של חיים חדשים, אלא של עצמי, שוב ושוב.
