תיאור היצירה:
שתיים. דומות. שונות.
האחת נושאת את ראשה כלפי מעלה – כאילו אומרת “אני כאן”,
האחרת מניחה אותו – שקטה, מבקשת מקום לנוח בו.
שיערן נשפך כמו נהר זהוב של רגש, שזור בפרחים שצמחו מתוך שמלה שחורה – סמל ללבלוב שצמח מהכאב.
“שם, תחתית, תחתית, חזותית לי פר” היא יצירת חזותית וצמחת אישית בחוץ מתוך שבר, של ריפוי שקט, ושל אחווה נשית המבינה מתי להיות חזקה – ומתי להישען.
הפרחים המוזהבים מבטאים את היופי שנולד מהחושך, את הפריחה האישית שמגיעה דווקא מתוך המקומות הכי נמוכים – הכי אנושיים.
📝 מילות האמנית – הודיה אביטן:
“הייתה תקופה שהרגשתי שאני נושרת פנימה – אין לי יותר מה לתת.
ואז גיליתי: דווקא שם, איפה לא ראיתי אור – התחילו לצמוח לי פרחים.
לא פריחה רועשת, אלא שקטה, מדויקת, שלי.
היצירה הזו מוקדשת לנשים שיודעות – האמיתית לא קורית בראש הר, אלא כשאנחנו על הרצפה – ואז בוחרות לקום.”
